דלקת דמית של שלפוחית השתן היא שם כולל למצבים בהם השלפוחית מודלקת והרירית מדממת. רופאים רבים מתייגים תחת השם "דלקת של שלפוחית השתן" מצבים שונים שבהם זיהום חיידקי אינו נוכח, משום שהפנוטיפים של מצבים אלה דומים או זהים. הדימום יוכל להיות מיקרוסקופי (דרגה 1), נראה לעין (דרגה 2), נראה לעין עם קרישי דם קטנים (דרגה 3), או עם קרישים גדולים מדי כדי לחסום את הזרימה של השתן (דרגה 4).[1] מלבד הדימום, רוב הסימפטומים השכיחים הם: הרקה שכיחה ודחופה, הטלת שתן לילית, כאב (במיוחד בזמן ההרקה) ואיבוד שליטה על פעילות שלפוחית השתן. זיהומים גם קורים לרוב כסיבוך.
מספר זיהומים חיידקיים יכולים לגרום לתסמינים דמיים, אך רוב המטופלים מגיבים לטיפול האנטי-חיידקי, לכן, הזיהומים האלה מובילים רק לעיתים נדירות לדלקת דמית כרונית ו/או חוזרת של שלפוחית השתן. מרכיבים מסויימים אשר משתמשים בהם בתעשייה (כמו למשל אנילין וטולואידין) יכולים גם לגרום לדלקת דמית של שלפוחית השתן. לרוב, המצב הזה מפסיק להתקיים כאשר המטופל אינו חשוף יותר לרעלן.[2] כמה נגיפים יכולים לגרום לדלקת דמית של שלפוחית השתן, אך מצב זה מתפתח או בגיל צעיר מאוד (שבמקרה זה הוא נעלם לאחר כמה ימים) או במקרה בו מערכת החיסון של המטופל במצב מסוכן מאוד, למשל אחרי השתלת כליות או מח עצם.[3]
עם זאת, שני המצבים השכיחים ביותר בהם מופיעה דלקת דמית של שלפוחית השתן קשורות לשיטות שימוש נרחבות של טיפול אונקולוגי. דלקת זו יכולה להתפתח לאחר טיפול כימותרפי או לאחר הקרנות.
לפיכך, לעיתים קרובות מצבים אלה נקראים דלקת שלפוחית השתן הנגרמת מטיפול כימותרפי או דלקת שלפוחית השתן הנגרמת מהקרנות, בהתאמה. חשוב לציין שההגדרה של דלקת דמית של שלפוחית השתן היא מעורפלת ויש הבדלים בין מחברים ומדינות, מספר מחלות מתוייגות כדלקת דמית של שלפוחית השתן, ללא קשר לסיבותיהן. כאן, לפי רעיון זה, יש
לציין לגבי שתי הדלקות האלו שהכוונה היא למצבים פוסט-סרטניים.
תרופות כימותרפיות מסוימות בפרט, גורמות לעיתים תכופות לדלקת דמיתי של שלפוחית השתן, במיוחד תרופות כמו אוקסזפוספורין, מרכיבים כמו ציקלופוספמיד ואיפוספמיד. לתרופות האלה שימוש רב במספר פרוטוקולים כימותרפיים, כולל טיפול בגידולים מוצקים ולימפומות.[4],[5]
כדאי לציין שבהתייחס ל10 סוגי הסרטן השכיחים ביותר[6] בארה"ב, ניתן לתת את התרופות ציקלופוספמיד ו/או איפוספמיד במצבים הבאים (דרגת השכיחות היא בסוגריים) סרטן השד (1), סרטן הריאות (2), סרטן שלפוחית השתן (6) ,לימפומה שאינה הודג'קין (7), סרטן הדם (10). בקשר לסרטן הדם, יש סיכוי של 30% לפתח דלקת של שלפוחית השתן כתופעת לוואי.[7] יתר על כך, אלה לא התרופות הכימותרפיות האלה יכולות לגרום לדלקת דמית של שלפוחית השתן.
הנתונים על השכיחות של דלקת דמית של שלפוחית השתן בקרב חולים המטופלים בתרופות אלה שנויים במחלוקת, נאמר שההיקרות היא בין 7-53%, בערך 0.6—5% מהחולים חווים דימום קשה.[8] אכן, במקרים רבים של טיפול בסרטן, הרעלן משפיע על התרופה הנמצאת בשלפוחית השתן להגביל את המינון ההיקרות של דלקת דמית של שלפוחית השתן הנגרמת מהקרנות היא 11-20% לאחר הקרנות של איזור האגן.[9]
במקרים של ציקלופוספמיד ואיפוספמיד התסמינים בדרך כלל מופיעים לאחר קבלת המנה הראשונה ונמשכים 4-5 ימים.[10] מצד שני, חומרים מסויימים אחרים כמו בוסולפן, יכולים לגרום לדלקת דמית של שלפוחית השתן הנגרמת מהקרנות שנים לאחר החשיפה אליו[11] וההשפעה השלילית של הקרנות יכולה להופיע כדלקת דמית של שלפוחית השתן הנגרמת מהקרנות 10 או 20 שנים מאוחר יותר.[12]
הקווים המנחים העדכניים מדגישים את החשיבות של מניעה. הרעלת מים, גירוי מתמשך של שלפוחית השתן (סיילין , עם או בלי הבססה), רפואה היפרברית, מתן מסנה (חומר סולפהידרילי) או חומצה היאלורונית לפנים השלפוחית (לחידוש שכבת הגלוקוזאמינוגליקן הן שיטות הטיפול השכיחות ביותר.[13],[14],[15],[16] אולם, הנתונים על יעילותן שנויים במחלוקת. לפי ההנחיות, כאשר אובחן מצב החולה הטיפול המוצע תלוי במידה רבה בחומרת המצב (למשל[17],[18]). יציבות המודינמית חייבת להישמר בכל המקרים, מה שגורם למתן עירוי דם להיות לרוב הכרחי.
במקרים מתונים של מיום, משתנים תוך-ורידיים, משככי כאבים, תרופות אנטיכולינרגיות לשלפוחית השתן עלולות להספיק. גירוי מתמשך של שלפוחית השתן גם הוא נחשב כיעיל.
במקרים חמורים יותר, בקרב שיטות אחרות, החדרה לפנים השלפוחית מבוצעת לעיתים קרובות. הטיפול של דלקת דמית של שלפוחית השתן הנגרמת מטיפול כימותרפי נמשכת לרוב מספר ימים, ואילו הטיפול של דלקת דמית של שלפוחית השתן הנגרמת מהקרנות נמשך שישה חודשים או אפילו יותר.[19] יש מספר חומרים הידועים במניעת דימום. חומצה אמינוקפרואית (שהיא דומה לחומצת אמינו ליזין) מדכאת את פעילות הפלסמינוגן, אשר מגבירה את קרישת הדם.[20] אלום (אלומיניום אמיניום סולפט או אלומיניום אשלגן סולפט) גורם לשיקוע חלבון ומפחית חדירות נימית.[21] כסף חנקתי גורם לקרישה כימית.[22] חל שימוש בפורמלין, אשר רעיל ברמה גבוהה, רק אם המטופל לא מגיב לשום טיפול אחר, לפי מספר הנחיות פולגורציה של האיזורים המושפעים צריכה להתבצע לפני הליך זה.
בשנים האחרונות, רופאים התחילו להתמקד גם בחידוש שכבת הגלוקוזאמינוגליקן. חומצה היאלורונית, כנודרואיטין סולפט ופנטוזן פוליסולפט סודיום מיושמים כבר בטיפול בדלקת דמית של שלפוחית השתן.[23],[24],[25] ניתנים חומרים כמו פרוסטגלנדין ואסטרוגנים- אך תוצאותיהם שנויות במחלוקת.[26],[27],[28]
פיקוח על חידוש שכבת הגלוקוזאמינוגליקן יחד עם אורודפטר הוא בהחלט שיטה יעילה ללא קשר לאינדיקציה עצמה.