עם היקרות שנתית של כמעט 550,000 חולים (ברחבי העולם), סרטן שלפוחית השתן הוא סוג הסרטן השישי השכיח ביותר בקרב גברים וה17 במספר שכיחותו אצל נשים.[1] בסוג הסרטן הלא חודרני לשריר (שטחי) החדרה לפנים השלפוחית היא שיטה יעילה המונעת ממנו להופיע שוב, שתי התרופות אשר משתמשים בהם לעיתים נפוצות הן בי.סי.ג'י (בקילוס קלמטה-גוארין) ומיטומיצין.[2],[3] השימוש בגמציטבין וולרוביצין שכיח פחות: גמציטבין יעיל פחות אך גורם לפחות תופעות לוואי, יש שימוש בולרוביצין אם המטופל לא הגיב לבי.סי.ג'י. הטיפול נמשך בדרך כלל שישה שבועות (החדרה אחת כל שבוע), הטיפול המשמר לאחר מכן עלול להימשך לתקופת זמן של שנה עד שנתיים (עם החדרות שכיחות פחות), תלוי במצב הפתולוגי. מספר מומחים ממליצים על החדרה אחת לשלפוחית השתן לאחר כריתה דרך השופכה, משום שהיא עלולה לסייע בהקטנת הסיכוי להופעה חוזרת של המחלה.[4]
באופן תיאורטי, ביצוע טיפול כימותרפי מקומי עם מכשיר ה*אורודפטר יכול להוות יתרון, משום שהתרופה יכולה להשפיע כך גם על השופכה, שבה הישנות של תאים סרטניים עלולה להופיע. יש צורך בניסויים קליניים נוספים על מנת לאשר את אינדיקציה זו.
למעשה, אצל מטופלים (גברים) יש בעיה אשר חשוב לציין אותה. במקרה שהלחץ של השופכה הוא גבוה, התרופה עלולה להיכנס לצינור הזרע וגם לבלוטות המין. על מנת להעריך את הסיכונים וההשפעה המדוייקת של התרופות הכימותרפיות על בלוטות המין, יש צורך במחקרים נוספים. מאידך, ניתן להשתמש במכשיר ה*אורודפטר אצל נשים, משום שהאנטומיה שלהן שונה בעיות דומות לאלו לא יופיעו.